החלטה בתיק ת"א 15794-08-12

1.         מונחת לפניי בקשה למתן סעד זמני, שמהותו עיכוב הליכי ההוצאה לפועל (להלן: " הוצל"פ"), בתיק הוצל"פ 26-07897-06-3 (לשכת ההוצל"פ בכפר-סבא), ובפרט של ביצוע 4 הסכמי מכר הנוגעים לשבעה עשר מגרשים בשפרעם, לגביהם הגישו המשיבים ללשכת ההוצל"פ בקשה לאישורם ביום 01.08.12.

ביום 19.12.12 נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד, בכפוף להפקדת בטוחות, וביום 24.12.12 התקיים דיון בבקשה, במעמד הצדדים.

רקע כללי

2.         המבקשת הינה חברה קבלנית ולקוחה של המשיב 1 (להלן: " הבנק"). במסגרת היחסים העסקיים בין המבקשת לבנק העמיד האחרון, בשנת 2006, את כלל חובותיה של המבקשת אצלו לפירעון מיידי ואף הגיש בקשה למימוש משכנתא ולמימוש נכסים נוספים, במסגרת תיק ההוצל"פ האמור לעיל. ביום 4.9.06 מונה המשיב 2 ככנוס נכסים על זכויותיה של המבקשת בנכסים שונים ובין היתר על הזכויות ששועבדו על פי שטר משכנתא. בכתב המינוי צוין כי מינוי הכונס חל, בין היתר, על " כל זכויות החייבת ביחס ל-339/864 חלקים מחלקה 29 בגוש 10265 בשפרעם". עוד צוין כי " מינוי הכונס לא יחול על חלקים מהקרקע, לגביהם הוצא מכתב החרגה על ידי בנק טפחות".

3.         לאחר הגשת התנגדות ובעקבות משא ומתן שניהלו הצדדים, נחתם בין הצדדים, ביום 17.3.09, הסכם פשרה (להלן: " ההסכם"), במסגרתו התחייבה המבקשת לשלם לבנק סכום של 54 מיליון ש"ח, וזאת באמצעות תשלומים קבועים ובאמצעות מימוש נכסים, הן כאלה ששועבדו לבנק והן כאלה שלא שועבדו. בהסכם נקבע כי מכירת הנכסים תעשה על ידי המבקשת ובאישורו של הבנק.

4.         ביום 21.6.11 הודיעו המשיבים למבקשת על ביטול ההסכם, בנמקם כי המבקשת הפרה את ההסכם הפרות יסודיות ופיגרה בתשלומים, ולאחר שהמבקשת לא פעלה, לטענת המשיבים, לתיקון ההפרות. בהתאם לאמור בסעיף 11.2. להסכם הפשרה, הודיע המשיב 2 לרשם ההוצל"פ על ביטולו של ההסכם ועל חידוש הליכי ההוצל"פ.

המבקשת הגישה התנגדות להודעת המשיב 2, אולם התנגדותה נדחתה בהחלטה מיום 4.11.11, והחלטה זו אושרה ברע"צ 35403-11-11 (פסק דין מיום 3.12.12).

5.         ביום 22.12.11 הגישה המבקשת תביעה אזרחית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 49620-12-11) לסעד הצהרתי ומתן צו עשה, ובה ביקשה מבית המשפט להצהיר כי אין תוקף להודעת ביטול ההסכם שנמסרה לה מאת המשיבים, ולאכוף את המשך קיומו של ההסכם. יחד עם כתב התביעה הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, בה עתרה המבקשת למנוע מן המשיבים לבצע פעולות למימוש נכסים עד למתן פסק דין בתובענה.

 6.        ביום 4.1.12 התקיים דיון בבקשה למתן סעד זמני, ובמהלכו נחקרו המצהירים. ביום הדיון הורה בית המשפט שם על הגשת סיכומים, וכן הורה על ביטול הצו הארעי לאחר שהעירבון הנדרש, בסך 2 מיליון ש"ח, לא הופקד.

ביום 24.4.12 הגישה המבקשת בקשה למחיקת התביעה. כבוד השופטת שי אלמגור, בפסק דינה מיום 17.5.12, ציינה כי " יש בהתנהגות המבקשים משום שימוש לרעה בהליכי משפט", אולם נעתרה לבקשת המחיקה תוך חיוב המבקשות בהוצאות המשיבים בסך 70,000 ש"ח בסך-הכול. בסוף פסק הדין הורתה " כי לא תתקבל תביעה חדשה, בשל אותה עילה או בשל עילה דומה לה, לפני שישלם איזה מהתובעים את ההוצאות שנפסקו בפסק דין זה. אם הוגשה למזכירות תביעה כזאת, היא ת עוכב עד לתשלום כאמור".

7.         המבקשת הגישה ערעור על פסק דינה של כבוד השופטת אלמגור לבית המשפט העליון (ע"א 5151/12). ביום 13.11.12 התקיים דיון ובסופו נמחק הערעור, תוך שכבוד השופט י. עמית מציין בפסק הדין: " מאחר שהמערערים הוטרדו מהסיפא של פסק הדין, ולמרות שאני סבור כי הסיפא אינה דרושה פרשנות, הרי ברי כי נוכח מחיקת התובענה וכל עוד לא ניתן עיכוב הליכים בערכאה אחרת, המצב נותר כפי שהוא כאילו לא הוגשה הבקשה לצו מניעה וכאילו לא הוגשה התביעה".

8.         טרם למתן פסק הדין בערעור, ביום 1.8.12 הגיש המשיב 2 ללשכת ההוצל"פ בהרצליה " בקשה לאישור ארבעה הסכמי מכר ביחס לשבעה עשר מגרשים בשפרעם".

9.         ביום 8.8.12, הגישה המבקשת כתב תביעה בתיק דנן, " למתן פסק דין הצהרתי לפיו קיימה היא את כל אשר התחייבה לו ו/או הוטל עליה במסגרת הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ...". כסעד אופרטיבי ביקשה להורות למשיב 2 לסגור את תיק ההוצל"פ הנדון.

טיעוני המבקשת

10.        בפי המבקשת שתי טענות עיקריות להצדקת בקשתה לעיכוב הליכי ההוצל"פ. טענתה הראשונה היא, כאמור בכתב התביעה, כי היא לא הפרה את הסכם הפשרה ולפיכך לא הייתה למשיבים עילה לבטלו. בקשר לכך נטען בסעיף 28 לכתב התביעה, כי " מכירת 17 המגרשים הנ"ל בתמורה לסך של כ- 21 מיליון ש"ח (בתוספת מע"מ), בנוסף למגרשים בחדרה, בתמורה לסך של כ- 7 מיליון ש"ח ..., בנוסף  לסכום שכבר שולם ע"י התובעת, בסך כ - 32 מיליון ש"ח, ביחד, נגיע לסך של כ- 60 מיליון ש"ח שהם מעל ומעבר לסכום "החוב לפירעון" כפי שנקבע בהסכם הפשרה".

11.        טענתה השנייה נוגעת ישירות לארבעת הסכמי המכר אשר אושרו זה מכבר, כשלדבריה אין למשיב 2 סמכות למכור את המגרשים הנדונים, וזאת מאחר ולא מדובר בנכסים ששועבדו לבנק אלא בנכסים נוספים אשר אינם מוזכרים בכתב המינוי של המשיב 2.

לגבי הסכמי המכר האמורים, פירטה המבקשת בסעיף 26 לכתב התביעה, כי הליך המכר היה פגום וכי אין מקום לאשרו.

טיעוני המשיבים

12.        בפי המשיבים טענות סף הנוגעות לתביעה עצמה, ואשר מקומן להתברר במסגרת בקשתם לעיכוב הליכי התביעה, המונחת על שולחנו של כבוד השופט י' בן-חמו.